פסק-דין בתיק ת"ק 002015/04

התובעים רכשו כרטיסי טיסה  להודו כאשר תאריך היציאה 18.07.03, חזרה 16.08.03.

הטיסה להודו  עברה בשלום ואילו,  כך טוענים התובעים בחזרה כאשר היו אמורים לטוס מתאילנד ארצה במטוס של הנתבעת, נאמר להם כי אינם מופיעים ברשימת הנוסעים  באותה טיסה.

התובעים מגוללים בכתב התביעה באריכות ופרוטרוט  את אשר התרחש, לטענתם,  בעמדת הבידוק,  כאשר  הם מפרטים מה עשה כל פקיד , מה אמר כל פקיד, ומה חשב כל פקיד, ואין  צורך לחזור על הדברים. יאמר רק  כי עיקר הטענה של הנתבעת, כפי שהובנה על ידי התובעים בעמדת הבידוק היא  כי היה על התובעים לאשר את טיסתם חזרה ארצה דרך  עמאן, 72 שעות לכל הפחות לפני מועד הטיסה ומאחר ולא עשו כן נמחק שמם מרשימת הנוסעים והם הפכו להיות חלק מרשימת הממתינים על בסיס מקום  פנוי.

לבסוף, נמצא מקום עבור התובעת 2 במושבי הנוסעים במחלקת תיירים אך לתובע לא נמצא מקום  ונמסר לו, כי אם ברצונו לטוס  הוא יעלה במחלקת העסקים אך עליו להוסיף 250$, הפרש מחיר.

התובעים טוענים כי בסופו של דבר,  נאלצו לשלם את הסכום, תוך  מחאה חריפה ובשובם ארצה הגישו את התביעה  נגד הנתבעת 1 , שהיא המוביל בעל המטוס  ואילו נגד הנתבעת  2, סוכנות הנסיעות שדרכה  רכשו את הכרטיסים.

במהלך שמיעת העדויות התברר,  כי התובעים אכן הודיעו יומים  לפני מועד הטיסה  על כוונתם לחזור  ואשררו את הטיסה חזרה, וזאת עשו באמצעות הבעלים של הנתבעת  2, מר סמי דרורי.

סמי דרורי מאשר כי הוא קיבל מהנתבעים את הודעת האשרור והעביר אותה יומים לפני מועד הטיסה  למשרדה של הנתבעת  1. אך נאמר לו, על פי טענתו,  כי הם לא מוכנים לקבל את אשרור הטיסה, כי יש אצלהם פרוצדורה, לפיה צריך להודיע  לתחנה בהודו, היא מקום נחיתת המטוס של התובע, בכיוון ת"א-הודו.

נציגת הנתבעת 1 אינה מכחישה  את  טענתו של נציג הנתבעת  2, כי אכן הוא הודיע בשם התובעים על אשרור הטיסה, אך היא טוענת כי כתוב באותיות קידוש לבנה על פני כרטיס הטיסה, כי יש לאשרר כרטיס  טיסה 72 שעות לפני הטיסה ולא 48 שעות ואף הגדילה לעשות כאשר השיבה בחיוב לשאלתי: האם הטיעון שלה יעמוד כאשר מדובר ב 71  שעות או ב - 70 שעות.

במהלך הדיון גם התברר , כי לא נוצר מצב עקב חוסר אשרור הטיסה על ידי התובעים שלא היה מקום במחלקת התיירים, ולכן לא היה ניתן להעלות את התובעים בטיסה, אלא עמדתה של הנתבעת 1 נעוצה כולה,  בקידוש העיקרון שמי שלא מודיע לפחות 72 שעות על אישור הטיסה, שמו נמחק אוטומטית מרשימת הנוסעים.

פרשנות כזו של הנתבעת 1  להערה המופיעה על פני הכרטיס, בדבר הצורך לאשרר את  הנסיעה לפחות 72 שעות לפני הטיסה,  אינו סביר.

נציגת הנתבעת מאשרת, כי זו חברת התעופה  היחידה או מהיחידות בעולם  שכאשר מחוג השעון  עובר את ה - 72 שעות, בספירה לאחור  לפני  המראת המטוס המתוכננת, מוחקת במחי יד  מתוך רשימת הנוסעים   את כל אלה  שלא אשררו את הטיסה  72 שעות, לפחות, מראש.

צעד כזה דרסטי  מצד הנתבעת  1, אינו יכול להתקבל.  

אכן,  חברת התעופה זכאית  לתכנן את טיסתה ולדעת את מספר הנוסעים  מבעוד מועד , ואפילו השיקול הכלכלי העומד לנגד עיניה, לפיו היא רשאית  להעלות נוסעים מרשימת הממתינים  במקום אלה שלא אשרו את טיסתם חזרה, הינה לגיטימית. מה שאינו ליגיטימי הוא שיווצר מצב שנוסע אשר רכש את כרטיס הטיסה שלו בשני הכיוונים, מספר שבועות מראש, ימצא את עצמו מוצא מרשימת הנוסעים  רק בגלל  ש"פספס"  את ה - 72 שעות  ולא הודיע בפרק  זמן יותר ארוך  על כוונתו לחזור באותה טיסה. לעומת זאת, הנוסע שרכש כרטיס  4 ימים לפני מועד הטיסה ונכנס לרשימת הממתינים, ימצא את עצמו עדיף  על הנוסע הראשון.

לדידי,  רשימת ממתינים   הינה רשימה  של אותם נוסעים  שניתן להעלות אותם על טיסה  רק בגמר הבידוק  ורק לאחר שנודע בוודאות שחלק מהנוסעים הרשומים באותה טיסה לא הגיע.

עוד יותר קשה לקבל את עמדתה של הנתבעת 1, כאשר היא טוענת כי הנוסע נמחק מרשימת הנוסעים אוטומטית אפילו כאשר  אין רשימת ממתינים ואפילו כאשר הטיסה לה הוא רשום איננה מלאה.  את הדברים הנ"ל הבנתי מתוך טיעוניה של נציגת הנתבעת וקשה לי להעלות על הדעת שאכן זו המדיניות  של הנתבעת 1. 

נוסע שנרשם  לטיסה,  זכותו לעלות על אותה טיסה  ואם בוצע רישום יתר  או נרשמו נוסעים ברשימת ממתינים והועלו למטוס במקומו, חייב המוביל, להטיס אותו  בן במחלקה יוקרתית יותר באותו מטוס, בין במטוס של חברה אחרת, על חשבונו של המוביל.  לא היה כל בסיס  משפטי או כל צידוק לדרישתה של הנתבעת  1 מהתובעים  שהתובע ישלם  250$ עבור שדרוג המחלקה שלו.

הטענה כי הוא "נהנה"  משירות טוב יותר במחלקת עסקים, אין טענה היא.

לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת  2 , ללא צו להוצאות ואני מחייב את הנתבעת  1 לשלם לתובע  את הסך של 250$ בתוספת אגרת משפט בסך 87 ש"ח  והוצאות המשפט בסך 500 ש"ח.